היום היה מפגש מאוד מרגש.
הוא התחיל עם מחשבה חוזרת. המחשבה היתה : "אני לא אם מספיק טובה"
זה הפיל את כל המערכות.
ואז התבקשנו על ידי הגוף (דרך מבחן שרירים), להוסיף ארכיטיפ-
הגענו לארכיטיפ של אמא והתברר שחדווה נושאת דימוי של אם אידאלית.
כל פעם שהיא מתנהגת באנושיות ויש לה יותר ובעיקר פחות סבלנות כלפי ילדיה, היא מרגישה שכשלה.
אחרי הכל אמא אידאלית היא באמת אמא מהארכיטיפים וכך יוצא שחדווה כל הזמן בתחושת כישלון.
שאלתי אם היא מוכנה לשחרר את הארכיטיפ והיא הסכימה.
סלחנו לארכיטיפ ושיחררנו אותו מהשדה של חדווה ואז כשנראה שהכל מאחורינו ביקש הגוף לאזן: צלקות, רקמת חיבור ועוד שתי נקודות בגוף ונראה היה שהוא מתייחס לניתוח.
היה כזה? שאלתי
"כן." ענתה.
הסתבר שהלידה הראשונה היתה קיסרית וכבר כאן כשלה חדווה בלעמוד בארכיטיפ. הכישלון הזה עמד כל השנים בינה ובין הילד שנולד. אחריו הצליחה ללדת שתי לידות טבעיות ומעצימות אבל תחושת הכישלון היתה שם והסימן על הגוף היה גם הוא כדי להזכיר... (ומה הפלא שמערכת היחסים עם הילד ההוא הכי מורכבת????)
שוב מצאנו עצמינו עוברות תהליך סליחה ומשחררות את המעורבים, בעיקר את האיש והילד, מכל אכזבה או מועקה שנבעה מחוויית הלידה.
סיימנו בתמונות הורות אנושית ושמחה.
מאוד סקרנית לשמוע איך יעבור על חדווה השבוע הקרוב עם הילדים.
מאוד סקרנית לראות לאן אנחנו הולכות מכאן. הרפתקאה כל כך מרגשת ומדוייקת ומשחררת בדרך לבריאות אולטימטיבית. ימים מלאי חסד