בירכת הרוח לשנה החדשה
גם את מוזמנת:
|
שנה חדשה בפתח. משתפת אתכן בבירכת הרוח לשנה החדשה שניתנה לנו במפגש 'מתאזנות' חגיגי ב- 21.9.2014. היה זה ערב השיוויון הסתווי וגם ערב הגשמה לראש השנה. התחלנו באופן חגיגי עם ארבע נשים מברכות, והמשכנו ביצירת מכתב הגשמה משותף בהנחיית הרוח. הגענו עם מכתבים אישיים שנושאיהם ממוספרים ונבחרה שורה של כל אחת מאיתנו. מכתב ההגשמה הכללי כלל: מקום מגורים שאני אוהבת צופה לאוקיאנוס עם שקיעות מדהימות ומרחיבות לב, קהילה תומכת שמחזקת בכולנו את תחושת הבית, שפע פרנסה משפע כישוריי, קליניקה שיש בה לפחות 15 איש בשבוע ומתרחשים בה ניסים, תודה על שאני מלמדת נשים לבחור בטוב עבור עצמן, תודה על התמיכה, העזרה וההבנה שהיקום מעניק לי, דרכי ודרך הסובבים אותי, תודה על מה שיש ועל מה שאין, תודה על האושר של החזקת הפצפון ביד (ובשביל כולנו חוויית הלידה וההתפתחות של כל חלום שחלמנו), תודה על שנה של רגיעה, השלמת פרוייקטים ופניות להגשמת חלומות, תודה על הזוגיות שלי איתי ועל הזוגיות שלי עם בן זוגי, תודה על שהייתי שם בשבילי ואהבתי אותי בכל רגע, ללא יוצא מן הכלל ותודה על שאפשרתי לעצמי להרגיש את זה ולהאמין לזה, תודה על ההקשבה שלי לאינטואיציה וההסכמה לצאת לדרך גם אם אני לא רואה את כולה. תודה על חגיגות אנושיות- פסטיבלי שאקטי ו- Love Alignment כאן ובעולם- מפגשים אנושיים מעוררי השראה. קהילה גדולה ומתברכת.
ובמה בירכה אותנו הרוח: Clarity- בהירות, Emotional Maturity- בגרות רגשית, Liberty- חירות, Self Importance- חשיבות עצמית- (להיות מודעת לערכי- זו ענווה אמיתית- כל הקטנה היא לא ענווה), Supportiveness- סיוע, תמיכה. על מיטת הטיפולים בחורה מייצגת את כולנו. עולים החסמים פחד מכישלון ופחד משלילת חופש. דיברנו על הפחד להיכשל ועל הפחד משלילת חופש שהיא חווה היום. על כך שלפעמים אנחנו רוצות לרצות דברים אבל המחשבה שהם באמת יהיו מלחיצה אותנו כי הם עלולים לשלול לנו את החופש. הזמן: כשלוש שנים לאחור. האירוע: מות שני הוריה בתוך חודש. ההרגשה שכשלה בלהציל את אמא שלה. 'פחד משלילת חופש'- לקח לנו זמן להבין. תהינו אם קשור לאב שאפילו הגוף הפיזי הופך להיות כלוב שלו, אם מה שרצה זה חופש להיות עם בת הזוג שלו... הייתה תקשורת עם ההורים. האם אמרה: אני איתך כל הזמן. למה מתה? כי לא קיבלה אהבה כמו שרצתה. למה אבא מת? כי הרגיש אשמה על מות אמא. האם אבא יכול היה להציל את אמא? לא. יכול היה לעזור לה, להקל עליה. האם את יכולת או היית אמורה להציל את אמא? לא. מה למדה אמא? לחיות את חייה ללא קשר לצרכים שלה מאנשים סביבה, ללא קשר לציפיות. מה למד אבא? שאי אפשר לחיות באופן מלא ביותר ממקום אחד. הסיפור: חלם לחיות בישראל, עזב את משפחתו (שלא חיה בארץ), אבל ליבו היה שם וחייו כאן. הפיצול קרע אותה וקרע אותו. נפרדו ולא נפרדו כך בחייהם וכך במותם. ושוב חזרנו אל הפחד משלילת חופש ועל כך שלעיתים הגשמת החלום שלנו מחייבת אותנו לשלם מחיר, לוותר על החופש להיות במקום שהתרגלנו להיות בו. מה למדת את? דרכה למדתי לחיות את חיי ולא להיות מחוייבת להתנהל לפי ציפיות של אנשים. מה בוחרת? שלום פנימי. מה משחררת? את הפחד מיכשלון. את האמונה שהיה עלי להציל את הוריי, שיכולתי להציל את הוריי, שכשלתי בלהציל את הוריי. משחררת את הפחד לפתוח את הלב ולאהוב שוב כי אני פוחדת לאהוב ולאבד... שחררנו יחד. קיבלנו שלום ושלווה. את ההסכמה לעשות את הצעד הבא מבלי לדעת לאן ייקח אותנו מתוך ידיעה שהמקום בו אני נמצאת הוא המקום הכי מדוייק בשבילי כרגע. המסר של ההורים בסיום היה: זה הזמן לצעוד קדימה ולחיות את חייך. תודה לקריסטלית המופלאה שאיפשרה לתקשורת הרב-מימדית הזו להתקיים, תודה לנו שהיינו. בכולנו נגע האיזון. ידענו שנבחן מה באמת אנחנו רוצות ומה אנחנו רוצות לרצות ולא באמת רוצות, שחררנו את ההיקשרות ל- 'איך זה אמור היה להיות' ול- 'זה אמור היה להיות אחרת', פתחנו את הלב והתחברנו זו לזו. תודה על הזכות למרחבי אהבה שכאלו. תודה. תודה. תודה. מפגשי 'מתאזנות' הקרובים: 30.9 ו- 12.10 לפרטים- אורנה - 054-5957227 |
