|
דר' ג'ף לוין הוא המורה שלי. לפני עשרים שנה ראיתי אותו לראשונה באולם גדול, מטפל בשיטת "איזון חיים" שכונתה אז "איזון הגוף" (BAT) , ראיתי ונפעמתי. מאז "איזון חיים" היא המשפחה שלי (נכון היו תקופות שהתרחקתי, זה קורה בהרבה סיפורים, אבל חזרתי ואני כאן). בבוקר אצא לעוד שלושה ימי איזונים אינטנסיביים, ברת מזל שכמותי. אלמלא "איזון חיים" אני בספק אם בכלל הייתי בחיים. למה? כי עדיין לא למדתי לנוח.
איך זה יכול להיות, אתם שואלים? אז מה עשית עשרים שנה? למדתי להעריך את עצמי כל פעם יותר ולמדתי לחלום, ולמדתי שיש עולמות שמעבר ושהתמיכה ניתנת לנו כל הזמן ולמדתי שאני אור ולמדתי לחקור את המחשבות שלי ועדיין... היו דפוסים מעכבים חזקים ממני ועדיין היו רמות של שיחרורים שעלי לשחרר ועדיין היה עלי לעבור דרך. השבוע על מיטת הטיפולים במודול 4 עליו חזרתי פעם נוספת, עלו המילים: "לכודה ולא יכולה לשחרר... "לא נזקקתי להרבה בשביל להבין לגמרי למה זה מתייחס. התאריך הוביל ללידה הראשונה שלי. למרות שכל כך רציתי ילד, חזרתי לכתוב בעיתון חודשיים אחרי הלידה והילד קצת הפריע. בקיצור לא ממש היו לי סידרי עדיפויות (רק לחשוב שאחרי הלידה השניה לקח לי שבועיים לחזור לעבוד)... בקיצור, ג'ף אימן אותי לבחור בי ולבחור לעצור ולהיות ברגע (ב-הרגע. כל רגע) ואז כשהוא מאמן אותי לחבק את התינוק שלי ולהתנתק מהעולם, נזכרתי ששכחתי לסדר איסוף לדניאל (בת עשר) שצריכה להגיע לתנועה. ג'ף והקבוצה סביבי וכולם מחכים שאשחרר את העולם ואמצא מקום בטוח עם הילד שלי ואני מתחננת בפני עצמי שכבר אסכים להיות נוכחת כדי שהאיזון יסתיים ואוכל לטפל בתיאום הנשכח. אמאלה. אני כנראה אוהבת אתגרים... לא מספיק שמאסטר ענק מטפל בי, אני צריכה גם לדרוך לעצמי על הרגל באותו זמן וגם לראות איך אני מתעלמת מהדריכה (תרגול מעולה של שמירה על שקט בעין הסערה). אייייי. טוב זה הסתיים ודניאל נשארה אצל שירה ויום אח"כ החלטתי לא לנסוע לטפל בהרצליה (טוב באמת היתה סערה) ומה שקרה זה שהגיעו אלי. ככה פשוט ויכולתי להכין ארוחת צהריים לדניאל ואפילו להספיק לקנות לה מגפיים, כמו שרציתי. הרגשתי שהיקום אמר לי תודה. תודה שהקשבתי ושיחררתי. תודה על שהתמסרתי לעצמי. מניחה שעוד סשן או שניים של תירגול מנוחה ושקט, בהחלט יועילו לי ועם זאת בהודיה ענקית על המקום שאני נמצאת בו, בדיוק עכשיו. תודה ג'ף. תאזן אותי גם באינטנסיב? מאוד בא לי עודדדדד. |