שאקטי חורף חלפה לה -היתה אינטימית ומופלאה מאוד, פותחת לבבות, מחברת חיבורים, מזכירה לנו את האפשרות לבחור את עצמנו כל הזמן. בוחרת לשתף אתכם במפגש אחד.


זימנתי אל מרחב משותף שקראנו לו: "אומרות כן" את רות בר-שליו שליוותה אותנו בבריאת שאקטי חורף ואת מירי שפירא שהיתה אחת ממקורות ההשראה הגדולים שלי בשלוש עשרה השנים האחרונות. לא ראיתי אותה חמש שנים...
 השתיים לא נפגשו לפני הסשן המשותף ובעוד רותי אומרת "ללא מילים", למירי כלים מסודרים וברגע נתון בדיאלוג המיילים המכוונן שתיהן משחררות ואומרות, "פשוט אהיה". בשלב הזה בניתי תוכנית עם מירי וכתבתי היכן רות משתלבת, מבינה שכך נכון ליצור שקט במרחב. בטחתי ברוח יודעת שהשתיים מופלאות ברמות ושרק לשמוע את הסיפור של מירי מספיק לסדנא, כשם שרק להרגיש את הנוכחות השקטה של רותי מספיק לסדנא וכך היה.
התחלנו בבירור הצורך שלנו ומה אנחנו רוצות לעשות איתו, אח"כ מתוך חיבור לצורך התחברנו גם לחלום אבל כדי שנוכל להרחיב את יכולת החלימה ביקשנו השראה: רותי אמרה שהיא בוחרת לשתוק. ביקשתי מכולן לשתוק איתה, יודעת שגם השתיקה מרפאה ואז מירי התחילה לספר את סיפורה. מירי שפירא ניהלה בית ספר ואח"כ הובילה את עמותת "תקשורת לא אלימה" וכתבה תוכנית למניעת אלימות למשרד החינוך והיתה והיתה והיתה מרובת השפעה במדינתנו. האיש שלה היה ימאי שמגיל 12 חלם להקיף את העולם ויום אחד לפני חמש וחצי שנים הודיע לה שזהו -הוא יוצא להגשים את חלומו. מירי נתנה את ברכתה והבטיחה לחכות לו בכל נמל. אחרי חמישה חודשים חזר הבן שהצטרף לאביו לחלק מהמסע ואמר:" אמא, אבא זקוק לך" משהו התחולל כשהמילים נשמעו, מירי כתבה מכתב התפטרות למשרד החינוך וטסה אל הנמל בו היה בעלה. במשך חמש השנים שאח"כ היתה לנערת סיפון, למדה להשיט ספינה, להתמודד עם גלים סוערים באוקיאנוס ועם רוח שחוטפת חבלים מהכביסה. מירי דיברה וכולנו בכינו, כל אחת במקום שנגע בנשמה.
אני מצרפת מספר אמירות שרשמנו בזמן המפגש וממליצה בחום לפגוש את מירי את רותי ונו טוב- גם אותי. נשים שוות.
שאלנו איך עשתה זאת והאם ויתרה על החלומות שלה ומה עם האגו והמעמד.... והיא אמרה שגילתה שהחלום חי בה ולא ידעה שהוא שם... אמרה לנו שבים אין אפשרות אחרת אלא ללכת עם הרוח ורק שמוכרחים לכוון את המפרש. כמטאפורה להסכמה שלנו לומר כן למה שמתבקש (אפשר להתנגד אבל זה רק מעייף, מומלץ לנוע עם הרוח), המליצה לזכור שתמיד יש דרך חזרה ושמי שאוהב אותנו יאהב אותנו גם ככה, כמו שאנחנו. כשפחדה מאוד במקומות של גלים גבוהים אמר לה האיש שלה: "אם את תתמודדי הסירה תתמודד" וכששאלה איך יכול להיות שהיא מקור השראה, אמר לה: "את מתחדשת". כך שנתיים לפני שבעים היא חוזרת לכאן ומגלה כל יום מחדש מה מביאה לה הרוח.

המשכנו אח"כ באיזון מופלא (הרוח הנחתה ואני הובלתי) סביב נושא הבושה והנדר שלא להניע את חלומותינו כי הם עלולים לפגוע באחרים. שיחררנו והסכמנו לחלום ולהגשים. רותי בנתיים בחרה לתת גב למירי ובתמונה תוכלו לראות איך ישבה שם בשקט, נפעמת, מודה ומאפשרת לשקט לחלחל אל המוחות שלנו ולהביא להם ריפוי. תודה על מפגש מרגש ומעצים. תודה, תודה, תודה, תודה.